פרשיית רחב - המשל החי / הרב אושר טביבי

א.
במהלך כיבוש יריחו מרגלי יהושע מקיימים את הבטחתם לרחב - מחלצים אותה ואת משפחתה ומניחים אותם מחוץ למחנה ישראל כפי שמתארים הכתובים :
וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל:
המרגלים פועלים על פי הבטחתם. אולם יהושע משום מה חורג מן ההבטחה, ומכניס את רחב אל תוך מחנה ישראל :
וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ:
מהי החשיבות בהושבתה של רחב בקרב מחנה ישראל? מה ראה יהושע על כך?
כדי להשיב על שאלותינו ננסה להבין את משמעות האירועים הנוספים שעברו על ישראל בכניסתם לארץ, ואת משמעות הופעת סיפורה של רחב בהקשר הזה.
אך נתחיל דוקא בעיון בדבריה של רחב אל המרגלים :
יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם: כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם:
תיאוריה 'נפלה אימתכם עלינו' ו 'נמוגו כל ישבי הארץ' הם תוצאה של אירוע מכונן אחד:
'אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם'
חרדה אוחזת את רחב כביכול לא עברו 40 שנה מאז אותו מאורע, כפסוקי שירת הים ממש: "תיפול עליהם אימתה ופחד... עד יעבור עמך ד' ".
אם כן, אפוא שני אירועים היסטוריים מציינת רחב בדבריה:
1. קריעת ים סוף
2. מלחמת מלכי האמורי
בני ישראל בתקופתו של יהושע עומדים על סיפם של שני אירועים שדמיונם רב לשני האירועים הנ"ל:
1. מעבר הירדן
2. מלחמות ירושת הארץ
אנו מוצאים הקבלה סכמטית בין אירועי יציאת מצרים לאירועי הכניסה לארץ.
מעשה אבות - סימן לבנים! ההיסטוריה חוזרת, סופו של המסע לארץ המובטחת חוזר לראשיתו.
אירוע חשוב קטע את הרצף שבין מעבר הירדן למלחמות ירושת הארץ - עשיית הפסח. בני ישראל מצטרפים עם רחב אל עשיית הפסח. לכאורה עשיית הפסח היתה אמורה לבוא לפני חציית הירדן, כפי שפסח מצרים קדם לחציית ים סוף?
כדי לפתור שאלה זו נעמוד על הקשר שבין קרבן הפסח לשני ארועים נוספים החוצצים יחד איתו בין חציית הירדן לבין תחילת הכיבוש.

ב.
בפרק ה מתוארים שלושה אירועים מכוננים אותם חווים ישראל עם מעבר הירדן:
א. ברית מילה מחודשה לאחר ארבעים שנה (ב-ח):
ב. עשיית הפסח (ט-י):
ג. הפסקת ירידת המן (יא-יב):
מה הקשר בין אירועים אלה, ומדוע הם מתרחשים בנקודת זמן ספיציפית זו?
ראשית נשים לב כי ישנן נקודות משותפות רבות בין הלכות המן להלכות הפסח, נסקור אותן בטבלה:
פסח (שמות פרק יב) מן (שמות פרק טז)
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר
אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ:
וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ
וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר:
וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר: שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:

מהי משמעות קשר זה?
נתבונן בתלונה שהקדימה את הורדת המן:
"מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב"
בדבריהם טוענים ישראל כי משה ואהרון הם שהוציאו אותם ממצרים. למעשה, כופרים בני ישראל בכך שהקב"ה המוציאם ממצרים!
משה מבחין בכך וגוער בהם :
וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה' וְנַחְנוּ מָה כִּי עָלֵינוּ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה':
לכן משה נאלץ להוכיח זאת מחדש "עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
בריתות המילה והפסח, שנעשו עוד במצרים, הופרו והיה צורך ממשי בברית חדשה שתתאים לאותו הדור, דור של עבדים, שהיה זקוק לראות בעיניו ולא רק להאמין.
על כן בא המן כדי לאשר מחדש את הברית שנכרתה בפסח מצרים, ועל כן דיניו שוים לו, כפי שהראנו לעיל.
על בסיס הבנה זו של מהות המן נוכל להסביר את העובדה שבני ישראל לא מלו בכל שנות נדודיהם במדבר (כפי שמצויין בפרק ה' ).
המשמעות הבסיסית של ברית המילה כאמור בברית המילה של אברהם היא :
וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים.
מהות קבלתו של האל על ידי האדם היא בהשגחה הפרטית על בני הברית כפי שניתן להבין מהבטחתו של יעקב :
אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ; וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים
כפי שראינו לעיל, בני ישראל לא האמינו כי ה' הוא המוציאם ממצרים. אולי חשבו כי האל נשאר במצרים, ועל כן לא מלו את בניהם. כדי לחדש את הברית שנזנחה יש לתת הוכחה ברור שאכן וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה'. אשור זה מביא המן.
ברית המן החדשה החליפה, אם כן, את ברית המילה וממילא היא קשורה קשר מהותי גם לקרבן הפסח, המבטא את הברית הלאומית החדשה שנוצרה.
אם כן, זהו היחס: המילה היא הברית ההשגחה הפרטית ואילו הפסח הוא ברית ההשגחה הציבורית, כפי שניתן לראות במתן טעמו של הפסח :
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

ג.
בני ישראל אמנם פסקו מלמול את בניהם, אך לא פסקו מלחוג את הפסח. הפסח האחרון שנאכל נחוג בשנה השנית.
לאור דברינו לעיל, אין הדבר מובן מאליו. אף שהברית הפרטית נפגעה, הברית הלאומית נותרה על כנה. אך כזכור, לא זמן רב, כדברי רש"י :
מפני שהוא גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד
חטא המרגלים גרם לפגיעה גם בברית הפסח, הברית הכללית. המעפילים מוזהרים כי הינם עתידים למה שהיה אמור לקרות כבר לאחר חטא העגל :
אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם:
הקב"ה הסיר את עיניו מעל עם ישראל כפי שדימה לעשות כבר לאחר חטא העגל :
וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ... כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ:
לאחר חטא המרגלים כבר לא היה טעם בעשיית הפסח - הקב"ה אינו מצוי עם ישראל! נותרה לה רק ההשגחה הפרטית הניסית לה היו זקוקים ישראל. פג תקפה של ההשגחה הלאומית.
אם נסכם את האמור לעיל, בעומדם לפני הכניסה לארץ בני ישראל נמצאו במצב בו ירידת המן החליפה זה מכבר את ברית המילה, הברית הפרטית, שהופסקה, ואילו ברית הפסח, הברית הכללית, נזנחה כליל בעקבות חטא המרגלים.
על רקע זה אנו יכולים להסביר את רצף האירועים העובר על עם ישראל בכניסתו לארץ.
המרגלים ששלח יהושע מהוים תיקון לחטא המרגלים ששלח משה. מול מרגלי משה, שהביאו לחילול הברית הלאומית ולהפסקת עשיית הפסח, ניצבים מרגלי יהושע. הם מתקנים את החטא, ובכך מאפשרים להחזיר את ברית הפסח.
כאמור לעיל, רק שני אירועים מציינת רחב: קריעת ים סוף וכיבוש מלכי האמורי. רחב מתעלמת מכל תקופת המדבר, על כל סיבוכיה וקשיה.
בראיתה זו רחב מתקנת את המציאות. המרגלים מגלים למעשה כי אכן הוסרה הגזרה: פגה ההנהגה החלקית של תקופת המדבר והיתה כלא היתה. ה' שוב הולך בקרב ישראל.
רחב בעצמה קשורה גם היא לקרבן הפסח. אנו יכולים למצוא בהשוואה בין הצוויים לרחב לצוויים שנצטוו ישראל בפסח מצרים דמיון רב.
כגמול לעזרתה להם מציעים המרגלים לרחב :
הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה:
אין צורך בחוש דמיון רב כדי להיזכר במעשים שצוו בני ישראל ביציאתם ממצרים :
וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר:
הצלת ביתה, בדומה לבתי ישראל במצרים, נעשית על ידי סימון הפתח באדום. בדומה להתכנסות בבתים לעשיית הפסח על רחב לכנס את כל משפחתה לביתה.
רחב חוותה על בשרה ועל בשר משפחתה את פסח מצרים, בעת בה קרבן הפסח חוזר להתקיים על ידי עם ישראל.
כעת נוכל גם להשיב על בעיית המיקום של עשיית הפסח.
כדי לתקן את חטא המרגלים, מגיע הפסח במקביל לתקופה בה פסקה ברית מצרים – בין קריעת ים סוף למלחמת האמורי – בדיוק בנקודה זו מתחדשת שוב אותה הברית, בין חציית הירדן לכיבוש יריחו, ובעקבותיה כל הארץ.
בכדי להצביע על התיקון שמתרחש לנגד עינינו, ההיסטוריה כביכול משחזרת את עצמה אל הנקודה השפויה האחרונה בסדר הפוך: שליחת המרגלים, קריעת ים סוף, עשיית הפסח.
כיוון שהמציאות חזרה לאידיאליות של היציאה ממצרים אין גם צורך במן. אך כפי שראנו לעיל, המן בא במקום ברית המילה, ולכן שבו בני ישראל ומלו את בניהם. חודשה ברית אברהם, ישראל שבו להאמין בהשגחת ה' הפרטית עליהם.
מעתה ניתן לשוב לתכנית המקורית ולנחול את הארץ.

ד.
כפי שרמזנו לעיל, רחב מהוה ביטוי חי לכל התהליך הנ"ל.
דימוי חטאי ישראל לזנות מצוי בנביאים פעמים רבות, ואחד הביטויים המפורשים שלו נמצא בפתיחת ספר הושע :
תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה': וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן:
ונראה שחז"ל במדרש קשרו אף בין זנות רחב לחטאי ישראל:
אמר מר: אין לך כל שר ונגיד שלא בא אל רחב הזונה. אמרו: בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לסוף חמשים שנה נתגיירה
זנות רחב מקבילה לזנות ישראל במדבר. הזיהוי של ישראל כל אותן שנות מדבר כאשה זונה מאוד בולט בדברי הנביאים ובעיקר בדברי ירמיהו :
כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבוֹר כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנה:
אמירת המדרש היא כי רחב מייצגת של עם ישראל, העם שזנה שב כעת לאלהיו. וכחלק מהתיקון התגיירה גם רחב.
האשה הזונה שבה לבעלה ומחדשת את ברית עלומיה. לכן לא נתפלא על דברי המדרש על פיו רחב נישאה ליהושע:
"רבי בון אמר צדיקים הלכו לשם, ויבואו כגון יוסף לאסנת, יהושע לרחב בועז לרות"
רחב, האשה הזונה, הפכה לאשת חיק ואשת איש. זו הסיבה להחלטתו של יהושע להכניס את רחב אל תוך מחנה ישראל. לאחר חידוש ברית המילה ועשיית הפסח שוב יכולה רחב להיכנס אל עם ישראל והפעם בתור אשת חיקו של יהושע.